<h1>בה"ג הלכ' צרכי ציבור</h1>
<h2>דף כא.</h2>
בשיני ובחמישי ובשבת במנחה ובחנוכה ובפורים ובתעניות קורין שלשה, אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם, ואין מפטירין בנביא, חוץ מתשעה באב שאם בא להפטיר מפטיר באסף אסיפם. בחולו של מועד ובראשי חדשים קורין ארבעה אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם ואין מפטירין בנביא. ביום טוב קורין חמשה, ביום הכיפורים ששה, ובשבת שבעה, אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם ומפטירין בנביא, ואין המפטיר עולה למניין חמשה ששה ושבעה, (כ"ג:) מפני שאמרו המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחילה כדי לעשות סייג לתורה.
<h2>דף כא:</h2>
ואין פוחתין מעשרה פסוקין בבית הכנסת, לבר מן פוריא דקרינן תשעה פסוקי מן (שמות י"ז, ח') ויבא עמלק עד וישמע יתרו. וידבר עולה מן המניין, והאחרון קורא ארבעה. והקורא בתורה (ל"ב.) בתחילה פותח ספר תורה ורואה את הפסוק ואחר כך מברך וקורא, (כ"ב.) ולא יפחות משלשה פסוקין, ופרשה שהיא ששה פסוקין קורין אותה שנים, ושל חמשה קורא אותה אחד, ושל שמונה קורין אותה שנים, חוץ מפרשת ראש חודש שכהן קורא שלשה ולוי חוזר וקורא פסוק שלישי וקורא שלשה ושלישי קורא עד ובראשי חדשיכם ורביעי קורא את כולה. וכשם שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקין כך אין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקין.
<h2>דף כב:</h2>
הקורא בתורה צריך לברך לפניה ולאחריה, דרב איקלע לתענית ציבור קם קרא בספרא פתח בריך חתם ולא בריך, והני מילי קודם תקנה הוה, משום דהאידנא תקינו משום הנכנסין ומשום היוצאין הלכך קורא מברך לפניה ולאחריה.
<h2>דף כג:</h2>
אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין כפיהם ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא ואין עושין מעמד ומושב ואין אומרין ברכת אבלים וחתנים ואין מזמנין על המזון בשם פחות מעשרה.
<h2>דף כד.</h2>
מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה, ואין מדלגין מנביא לנביא, ובנביא של שנים עשר מדלגין מנביא לנביא ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו.
קטן קורא בתורה ומתרגם, ומפטיר בנביא ומתרגם, אבל אין פורס על שמע עד שיהא בן שלש עשרה שנה ויום אחד ויביא שתי שערות, ואין מוציא רבים מידי חובתן לא לפרס על שמע ולא לברך ברכת המזון ולא לקרות מגילה ולתקוע שופר ולקדש לבני ביתו בלילי שבת ובלילי ימים טובים ולומר הגדה בלילי פסחים ולהדליק נר של חנוכה עד שיהא בן שלש עשרה שנה ויום אחד ויביא שתי שערות, וכן החרש והשוטה, (ר"ה כ"ט.) זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אין מוציא אחרים ידי חובתן. (ברכות מ"ז:) ולהשלים לתפלה ולברכת המזון, אם קטן פורח הוא משלימים עליו ומזמנין עליו, ואיזהו קטן פורח, מבן שתים עשרה ועד בן י"ג ואף על פי שלא הביא שתי שערות, והוא שיודע למי מברכין, אבל (חולין כ"ד:) אינו עובר לפני התיבה ואין נושא את כפיו עד שיתמלא זקנו.
פוחח פורס על שמע ומתרגם, אבל אינו קורא בתורה ואינו מפטיר בנביא ואינו עובר לפני התיבה ואין נושא את כפיו.
<h2>דף כה.</h2>
ת"ר יש נקראין ומתרגמין, נקראין ולא מתרגמין, לא נקראין ולא מתרגמין, ואילו נקראין ומתרגמין בל"ד עק"ז נשפ"ר סימן, מעשה בראשית ומעשה לוט ובנותיו ומעשה יהודה בתמר ומעשה עגל הראשון וברכות וקללות אזהרות ועונשין, (ל"א:) לא יהא מתחיל אחד וגומר אחד אלא הוא מתחיל והוא גומר את כולן, והני מילי בקללות שבתורת כהנים אבל בקללות שבמשנה תורה לא שנא אחד ולא שנא שנים. מעשה אמנון ותמר ואבשלום בפילגשי אביו ופלגש בגבעה והודע את ירושלים והמרכבה קורין אותה ברבים. ואילו נקראין ולא מתרגמין רע"ב סימן, מעשה ראובן ועגל שני וברכת כהנים, ואיזהו מעשה עגל שיני מן (שמות ל"ב, כ"א) ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך עד (שם כ"ד) לשמצה בקמיהם, ועוד כתוב אחד (שם ל"ה) את העגל אשר עשה אהרן. ואילו לא נקראין ולא מתרגמין מעשה דוד בבת שבע ואמנון בן דוד.
<h2>דף כה:</h2>
תנו רבנן (תוספתא פ"ג הל"ח [הי"ט]) והסופר מלמד כדרכו. (שם הל"ט [ה"כ]) כל המקראות הכתובין בתורה לגנאי קורין אותה לשבח, כגון ישגלנה ישכבנה, שגלת שכבת, תשגלנה תשכבנה, בעפלים עפלי עפליכם בטחרים טחרי טחריכם, חריונים דביונים, לאכול את חוריהם ולשתות את מימי שניהם לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם, למחראות למוצאות, רבי יהושע בן קרחה אומר למחראות קורין בשמן מפני שגנאי הוא לע"ז. (שם ה"מ) כתב הכתוב ליחיד מכנין אותו לשנים, לרבים אין מכנין אותו ליחיד. רב יהודה אומר (שם המ"א) המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף.
בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת, בית הכנסת לוקחין בדמיו תיבה, תיבה לוקחין מטפחות, מטפחות לוקחין ספרים, ספרים לוקחין תורה, אבל מכרו תורה לא יקחו ספרים, ספרים לא יקחו מטפחות, מטפחות לא יקחו תיבה, תיבה לא יקחו בית הכנסת, בית הכנסת לא יקחו בית הרחוב, וכן במותריהן. אמר רבא לא שאנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו למישתי ביה שיכרא שפיר דמי. (כ"ו:) רבינא הוה ליה ההוא תילא דבי כנישתא בארעיה, אתא לקמיה דרב אשי א"ל מהו למיזרעיה, אמר לה זיל זבנה משבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר וזרעיה.
<h2>דף כו:</h2>
רמי בר אבא הוה באני בי כנישתא, הואי ההיא כנישתא עתיקתא בשיבבותיה בעא למסתרה ואעולי בהא, יתיב קמיבעיא ליה הא דאמר רב חסדא לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבאני בי כנישתא אחריתי משום פשיעותא, כי האי גוונא מאי, אתא לקמיה דרב פפא ואסר ליה, אתא לקמיה דרב הונא בר תחליפא ואסר ליה. אמר רבא האי בי כנישתא חלופה וזבונה שרי, אוגורה ומשכונה אסיר, מאי טעמא, בקדושתה קיימא וקמישתמשי בקדושה. ליבני נמי, חלופינהו וזבונינהו שרי, אוזפינהו אסיר, והני מילי בעתיקאתא, אבל בחדתא לית לן בה.
(תוספתא ב"מ פי"א הכ"ג) כופין בני העיר זה את זה לבנות להם בית הכנסת ולקנות להם ספר תורה ונביאים וכתובים.
תני בתוספתא (תוספתא פרק בתרא דב"ק) האומר תנו מאתים זוז לבית הכנסת תנו ספר תורה לבית הכנסת, ינתנו לבית הכנסת הרגיל בו, ואם היו שנים והיה רגיל בשניהם, ינתנו לשניהם.
תנו רבנן (מגילה כ"ו:) תשמישי מצוה נזרקין, תשמישי קדושה נגנזין, אילו הן תשמישי מצוה, סוכה ולולב שופר וציצית, ואילו הן תשמישי קדושה, דלוסקמי ספרים תפלין ומזוזות ותיק של ספר תורה ונרתיק של תפילין ורצועותיהן. תשמישי קדושה דאזמנינהו לסיפרא ועדאין לא כרך בהו לא מיתסרין בהזמנה ושרי לאישתמושי בהו, כרך בהו גמי ולא אזמנינהו שרי לאישתמושי בהו דהא לא אקדשינהו וכשאלה דמו, דאמר רב חסדא (ברכות כ"ג:) האי סודרא דאזמניה למיצר ביה תפילי, צר ביה תפילי אסיר למיצר ביה זוזי, אזמניה ולא צר ביה, צר ביה ולא אזמניה, שרי למיצר ביה, אלמא הזמנה ולא כלום היא, וכן הלכה.
אמר רבה מריש הוה אמינא האי כורסיא תשמיש דתשמיש הוא, כיון דחזאי דמנחי ספר תורה עליה אמינא תשמיש קדושה הוא, ונגנז. ואמר רבה מריש הוה אמינא האי פריסא תשמיש דתשמיש הוא, כיון דחזאי דעייפי ליה ומנחי ספר תורה עליה, אינמי זימנין דפרסין ליה עילויה ספר תורה, אמינא תשמיש קדושה הוא, ונגנז. ואמר רבה האי תיבותא דאירפט מיעבד מיניה תיבא זוטרתי שרי, כורסיא אסיר, כורסיא נמי מיעבד מיניה כורסיא זוטא שרי, דרגא לתיבה אסיר, פריסא דבלה מיעבד מיניה פריסא זוטרא, אי נמי כיסותא לספר תורה, שרי, לחומשין אסיר. ואמר רבה הני קמטרי דספרי וזבילי דחומשי, תשמישי קדושה נינהו ונגנזין. אמר מר זוטרא משמיה דרב ששת מטפחות ספרים שבלו, עושין אותן תכריכין למת מצוה, וזו היא גניזתן. ואמר רבה ספר תורה שבלה, גונזין אותו אצל תלמיד חכם ואפילו שונה הלכות, אמר רב אחא בר יעקב ובכלי חרש, שנאמר (ירמיהו ל"ב, י"ד) ונתתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים.
<h2>דף כז.</h2>
תנו רבנן גוללין ספר תורה במטפחות חומשין, וחומשין במטפחות נביאים וכתובים, אבל לא נביאים וכתובים במטפחות חומשין, ולא חומשין במטפחות ספר תורה, לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. מניחין תורה על גבי תורה ותורה על גבי חומשין וחומשין על גבי נביאים וכתובים, אבל לא נביאים וכתובים על גבי חומשין ולא חומשין על גבי ספר תורה.
<h2>דף כח.</h2>
תנו רבנן בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהן קלות ראש אין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין ניאותין בהן ואין מטיילין בהן ואין נכנסין בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, אבל קורין בהן ושונין בהן ומספידין בהן הספד של רבים ומכבדין אותן ומרבצין אותן. א"ר יהודה אימתי, ביישובן, אבל בחורבנן מניחין אותן ועולין בהן עשבים מפני עגמת נפש. ועוד א"ר יהודה בית הכנסת שחרב אין מספידין בתוכו ואין מפשילין בתוכו חבלים ואין פורשין בתוכן מצודות ואין שוטחין על גגו פירות ואין עושין אותו קפנדריא, שנאמר (ויקרא כ"ו, ל"א) והשימותי את מקדשכם בקדושתן יהו אף כשהן שוממין, עלו בו עשבים לא יתלוש מפני עגמת נפש. (כ"ט.) מאי קפנדריא, אמר רבא קפנדריא כשמה, מאי קפנדריא כשמה, אמר רב חנא בר אדא משמיה דרב סמא בריה דרב מארי כמאן דאמר אדמקיפנא אידרי איעול בהא. א"ר אבהו ואם היה שביל מעיקרו מותר. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הנכנס לבית הכנסת שלא לעשותו קפנדריא, מותר לעשות קפנדריא. א"ר אבהו אמר רב הונא הנכנס לבית הכנסת להתפלל, מצוה לעשותו קפנדריא, שנאמר (יחזקאל מ"ו, ט') ובבא עם הארץ וגו'.
<h2>דף כט.</h2>
תנו רבנן בית הקברות אין נוהגין בהן קלות ראש אין מרעין בהן בהמה ואין מוליכין בהן אמת המים ואין מלקטין מהם עשבים, ואם ליקט שורפן במקומן מפני כבודן של מתים, וכי שורפן במקומן מאי כבוד מתים איכא, אלא ארישא.
<h2>דף לא:</h2>
וממקום שפוסק בשבת שחרית משם מתחיל במנחה בשיני ובחמישי ובשבת הבאה. (כ"ט.) ומפסיקין לראשי חדשים ולחנוכה ולפורים ולתעניות ולמעמדות וליום הכיפורים ואין חוזרין אלא לסדר פרשיות, כיצד במנחה ביום טוב שחל להיות בשבת וכן שיני וחמישי שמראש השנה ועד סוכת אין קורין בסדר ימים טובים אלא בסדר פרשיות, וכן במנחה ביום טוב שחל להיות בשבת קורין בוזאת הברכה, וכן לפני הפסח ולפני עצרת ולפני ראש השנה קורין בסדר פרשיות.
<h2>דף לב.</h2>
אמר עולא מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע לתורגמן, כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה.
אמר רב שפטי א"ר יוחנן הגולל ספר תורה יעמידנו על התפר. תניא נמי הכי הגולל ספר תורה גוללו כנגד התפר. ואמר רבי שפטי אמר רבי יוחנן הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ ואין גוללו מבפנים, וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים ואין מהדקו מבחוץ. ואמר רבי שפטי אמר ר' יוחנן עשרה שקראו בתורה גדול שבכולן גולל ספר תורה, דאמר רבי יהושע בן לוי עשרה שקראו בתורה הגולל מהם ספר תורה נוטל שכר כולם, שכר כולם ס"ד, אמר אביי נותנין לו שכר כנגד כולם. א"ר פרנך א"ר יוחנן כל האוחז ספר תורה ערום, נקבר ערום, ערום ס"ד, אמר רבי זירא נקבר ערום בלא מצות, בלא מצות ס"ד, אמר אביי נקבר ערום בלא אותה מצוה. אמר רבי ינאי בר בריה דרבי ינאי סבא משמיה דרבי ינאי רבה מוטב תגלל המטפחת ואל יגלל ספר תורה.
תנו רבנן משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין מעניינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג.
